<h1>עשרת הדברות לבעל העיטור הלכ' שופר ח"א</h1>
<h2>דף כז:</h2>
ת"ר ארוך וקצרו כשר והוא שיש בו שיעור תקיעה גרדו והעמידו על גלדו כשר ציפהו זהב במקום הנחת פה פסול, שלא במקום הנחת פה כשר, ציפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ כשר, אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר. ניקב וסותמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר, נתן שופר בתוך שופר אם קול חיצון שמע לא יצא אם קול פנימי שמע יצא. גרדו בין מבפנים בין מבחוץ כשר. הפכו ותקע בו לא יצא. ואר"פ לא תימא דהופכו ככתונא אלא שקיצר את הרחב והרחיב את הקצר כרב מתנא והעברת דרך העברתו. וכ"ש הפכו ככתונא דפסול. ירושלמי (פ"ג ה"ז) לא אמרו אלא גרדו אבל הפכו פסול מאי בינייהו זה בטל חללו וזה לא בטל חללו. דבק שברי שופרות פסול הוסיף עליו כ"ש בין במינו בין שלא במינו פסול [וכו'] ר"נ אומר במינו כשר שלא במינו פסול פירשו רבוותאי דר' נתן אאינו מעכב את התקיעה (ד"ה כשר) [יש מגיהין "דכשר" ויש מגיהין "דר"נ אמעכב את התקיעה קאי אבל אינו מעכב ד"ה כשר" וצ"ע ובירור אמאי] קאי והכי מוכח בירושלמי וה"ג, שופר שנסדק ודבקו פרש"י ז"ל בדבק שקורין גלו"ד (לא) [למי] נצרכה לר' נתן דאי לרבנן פשוט דאפילו במינו פסול. דבק שברי שופרות פסול. עוד הוא דר' נתן כו' ניקב וסותמו כו' אם היה מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר ר' נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול. ר"ח בשם ר"י כיני מתניתן אם היה מעכב את התקיעה מקודם סתימה פסול ואם לאו כשר. ר' יוסי בר זמרא והוא שסתמו אבל לא סתמו כשר שכל הקולות כשרין לשופר. מוכח מירושלמי אם מעכב התקיעה דקאמר מתחילה, והיכא דסתמו פסול לא סתמו כשר. אר"י והוא שנשתייר רובו מכלל דשלא במינו אעפ"י שנשתייר רובו פסול איכא דמתני לה אסיפא שלא במינו פסול א"ר יוחנן והוא שנפחת רובו מכלל דבמינו אעפ"י שנפחת רובו כשר. פי' ר"ח מדר"י מפרש דר"נ ש"מ דהלכה כר"נ והוא שנשתייר רובו שלם אבל לא נשתייר רובו שלם פסול ואע"ג דאיכא לישנא אחרינא לא איתבריר הי ניהו בתרא ועבדי' כתרי לישנא לחומרא. וכ"פ רבינו אלפסי דלא מעכב את התקיעה וסתמו שלא במינו אעפ"י שנשתייר רובו פסול ובמינו בעי' שישתייר רובו. והר"ר אבן גיאות כ' כל היכא דאיכא תרי לישנא הלכה כלישנא בתרא וה"נ אסיפא מתני לה מכלל דבמינו אפילו נפחת רובו כשר ומסתברא כר"ח דכל תרי לישנא בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל ודכוותיה בכתובות (פ"ו:) אמר לה ה"ז גיטך והלכה והניחתו בצד ר"ה דאיכא תרי לישנא קמא לחומרא ובתרא לקולא ופסקינן כקמא לחומרא והלכה (כר' במתני') [כר"נ וכמתני'] דקתני מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר. ומסתברא [אי איירי אניקב יש לגרוס כאן "ואם נשתייר" ואי איירי אנסדק יש לגרוס "אם נסדק וכו' לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה. ומסתברא"] שיעור תקיעה כנגד מקום הנחת פה כשר. וכמה שיעור תקיעה כדי שיאחזנו בידו ונראה לכאן ולכאן וגרסינן במסכתא נדה (כ"ו.) ה' שיעורן טפח וקחשיב שופר ודופן, וטפח דאמרינן בכל דוכתי (עי' מנחות מ"א:) ארבע ברברבתא ובאחיזת יד אין בו טפח ומה שנשתייר לכאן משלים אותו. ואבן גיאות כתב שיעורא טפח שותק וליתא. ומסתב' בטפח בינוני [מדקאמר] [אוצ"ל "והא דקאמר"] כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן שיצא מכאן ומכאן וי"ל יראה דווקא ולא שיצא ואילו היה פחות מטפח לא היה נראה השופר כלל ובעינן טפח כדי שיתראה עובי השופר מכאן ומכאן ומסתברא ה"ה בניקב וסתמו שלא במינו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר והוא שאינו מעכב את התקיעה. היה קולו דק או עבה או צריר כשר שכל הקולות כשרין בשופר.
<h2>דף כח.</h2>
ואמר רבא שופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא מצות לאו ליהנות נתנו ושל עיר הנדחת אם תקע לא יצא דכתותי מיכתת שיעורא וכן המודר הנאה משופר מותר לתקוע בשופר של מצוה. (כ"ז:) שלחו ליה אבוה דשמואל קדחו בזכרותו ותקע בו יצא דמין במינו אינו חוצץ. ירושלמי בלולב הגזול (ה"א) הכל מודים בלולב הגזול שהוא פסול מה בין לולב מה בין שופר אר"א תמן תניא בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא ויש קול אסור בהנאה ש"מ גזל שופר יצא.
